מאפה שמרים במילוי גבינה

זהו סיפור על אמא שלי,
כן, זו שילדה וגידלה אותי, 
זו שלא ברור איך ממנה יצאתי – מאוהבת עד כלות במטבח, בעוד שהיא – אפס סבלנות אליו…

היא זו שהייתה מכינה תערובת לכדורי שוקולד, ואז הייתה מתעייפת ובמקום לגלגל כדור כדור – הפכה אותם לנקניק שוקולד.

היא זו שהכינה בצק ותערובת לסמבוסק – כיסון בצק ממולא גבינות, אבל הייתה מתעצלת להכין אותם אחד אחד – אז הייתה עוטפת את כל המילוי בבצק ואופה אותו כסמבוסק אחד ענקי, ואחרי האפיה פורסת לפרוסות.
הייתה? לא, עדיין.
כלום לא השתנה.
אני שוקדת על הכנת טורטליני אחד-אחד, והיא מורחת את המילוי על הבצק, כי בלאו-הכי הוא נוזל החוצה.

הכל בסיר אחד, בתבנית אחת, בקערה אחת, במנה אחת.
בדיוק ההיפך ממני.

ובתקופת הקורונה, הכי הכי התגעגעתי לאוכל של אמא. למגה-סמבוסק הזה עם כל הגבינה הנוזלת ממנו.
אז שאבתי ממנה את המתכון, ונתתי לו מגה-גירסה משלי. משובללת יפה כזו. ובלי שום מילוי שנוזל החוצה – כי הוספתי קצת קורנפלור למלית וגם סגרתי טוב טוב טוב, בלי להתעצל…
וסופסוף אפשר לחגוג את שבועות בחיק המשפחה, להתרפק על האוכל אהוב ולטעמים של הבית.
אולי אביא איתי שבלול סמסובק?
או אולי דווקא טורטלינים…?